פסק-דין בתיק ב"ל 45244-06-12

1.                התובעת הגישה לנתבע תביעה להכרה בליקוי הנטען בגבה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה ( נ/1). במכתבו מיום 22.2.12 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר גרמו לכאבים הנטענים על ידי התובעת. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

2.                בכתב תביעתה ייחסה התובעת את הליקוי הנטען בגבה לתנאי עבודתה, כסייעת בבית ספר לחינוך מיוחד עם אוכלוסיית ילדים נכים עם מוגבלויות קשות הזקוקים לתמיכה ועזרה מלאה בפעולות היומיום, עבודה הכרוכה לטענתה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב לאורך היום.

3.                בתאריך 8.1.13 נשמעה בפנינו עדותה היחידה של התובעת, אשר הגישה את עדותה הראשית בתצהיר ונחקרה בפנינו בחקירה נגדית. בסיום הדיון סיכמו הצדדים בפנינו בעל פה ולאחר שניתנה להם שהות של 14 ימים נוספים להמצאת אסמכתאות משפטיות והן לא הוגשו - ניתן פסק דיננו זה.

עובדות המקרה

4.                התובעת, ילידת 1981, הועסקה כסייעת לגננת בבית ספר "צוהר לטוהר", בית ספר לחינוך מיוחד לאוכלוסיית ילדים עם מוגבלויות קשות כמו שיתוק מוחין (CP) והפרעות התפתחותיות רחבות היקף ((PDD הזקוקים לתמיכה ועזרה מלאה בכל פעולות היומיום.

5.                בהתאם לדו"ח תקופות דיווח ושמות מעסיקים שהוגש בתיק ( נ/2) התובעת הועסקה בעבודתה בשתי תקופות מחודש 01/03 ועד לחודש 11/06 ולאחר מכן מחודש 09/07 ועד למועד בו הפסיקה את עבודתה בחודש 10/11. במהלך תקופת עבודתה ילדה התובעת 4 ילדים במועדים הבאים: 26.2.05, 11.6.07, 26.1.09 ו- 13.11.10 (עמ' 7, ש' 28-29, עמ' 8, ש' 1) ושהתה בחופשות לידה בהתאם (עמ' 2, ש' 1-5).

6.                התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, 9 שעות ביום, למעט בימי שישי בהם עבדה התובעת 5 שעות בלבד (עמ' 2, ש' 8-11).

7.                מהראיות עלה, כי התובעת עבדה באופן קבוע בכיתה של 8 ילדים לפחות (סע' 3 לתצהיר), בגילאי 3.5 עד 21, שכן הילדים חולקו לקבוצות בהתאם ליכולותיהם הקוגניטיביות והפיזיות ולא לפי גילם. התובעת העידה כי בכל יום הוצמדה ל- 2 עד 3 ילדים מהכיתה וליוותה ילדים אלה לאורך כל היום (עמ' 2, ש' 12-22).

8.                משמדובר היה בעבודה בכיתה המאופיינת בילדים ברמת פיגור שכלי ושיתוק מוחין גבוהים ו"שילוב של ילדי PDD ו- X שביר" (עמ' 2, ש' 19-21), נדרשה התובעת לטענתה להתכופפויות חוזרות ונשנות לאורך יום העבודה, עת רכנה התובעת פעם אחר פעם לכיוון הילדים לצורך ביצוע כל פעולות היומיום לרבות פעולות ההאכלה, הניקיון, ההחתלה, ההלבשה, המשחק, תרגילי הפיזיותרפיה, העברת הילדים מכסא הגלגלים לכסא מותאם וכד' (סע' 4-5 לתצהיר).

9.                התובעת טענה בסיכומיה, כי יש לבודד את פעולת הרכינה לעבר הילדים המוגבלים ממכלול הפעולות להן היא נדרשה ביום עבודתה, כאשר תנאי עבודת התובעת מלמדים על כיפוף ויישור הגב אינספור פעמים במהלך היום - ובכך מתקיימת התשתית הראייתית הנדרשת בעילת המיקרוטראומה. עוד נטען, כי אף אם מתעורר ספק כלשהו בדבר הנחת התשתית העובדתית המתאימה, הרי שיש להפעיל את הספק לטובת התובעת בייחוד נוכח גילה הצעיר ולפיכך יש למנות מומחה-יועץ רפואי בהתאם.

10.           הנתבע טען בסיכומיו, כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, וזאת משלא השכילה התובעת להוכיח תשתית מתאימה ליישום הלכת המיקרוטראומה. מעדות התובעת עלה, כי המדובר בביצוע פעולות שונות ומגוונות בסדר יום משתנה, בהתאם למערכת השעות המגוונת, כאשר התובעת נדרשה להרים ילדים במשקלים ובגבהים שונים. לחלופין, ביקש הנתבע למנות מומחה מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

דיון והכרעה

11.           הלכה פסוקה היא, כי " תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02, והאסמכתאות שם. להלן - עניין שבח).

12.           עוד נקבע בעניין שבח, כי " יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." ( עניין שבח, סעיף 6ב. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן; כן ראה עב"ל (ארצי) 215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, 14.10.04).

13.           התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר בגוף. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (עב"ל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי - עובדיה יוסף, פד"ע לו, 213, 13.11.00). 

14.           כן נפסק, כי " השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות, החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, ל"ה (2000)).

15.           בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 13062-05-12 ג'ורג'ית ח'ורי - המוסד לביטוח לאומי, 29.11.12) נדון ערעורה של גננת אשר טענה לפגיעה בגבה כתוצאה מתנאי עבודתה לאורך השנים. בית הדין דחה את הערעור בהיעדר הוכחת ביצוע " תנועות כיפוף חוזרות ונשנות הזהות במהותן באופן רצוף", תוך שהוסיף וקבע כי " אין בפסיקתו של בית הדין האזורי או בפסיקתו של בית דין זה כדי לדחות באופן קטגורי כל תביעה שתוגש על ידי גננת להכרה בפגיעה בגבה בתאונה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, והכל תלוי בנסיבות ובמהלך יומה של הגננת (ראו למשל עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.3.2006; עב"ל 155/07 שושנה ויצמן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.3.2008; עב"ל 24405-01-11 שרה סקוטלסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.8.2011). בנסיבות אותם מקרים ועל יסוד התשתית העובדתית שם נפסק, כי המערערות ביצעו במהלך יום עבודתן פעולות שונות ומגוונות שאינן רצופות, ועל כן נדחו הערעורים. זאת, כבמקרה שלפנינו, בו לא הוכיחה המערערת כי ביצעה תנועות חוזרות ונשנות באופן רצוף."

מן הכלל אל הפרט

16.           בחקירתה הנגדית התבקשה התובעת לתאר את סדר יומה בעבודה וכך היתה תשובתה (מעמ' 2, ש' 32 עד עמ' 4):